אטלנטיס (אפיק, 2019)
"מספר לספר שירתה של טל ניצן הולכת ומצטללת, הולכת ומעמיקה. ספר שיריה השביעי, 'אטלנטיס', מעניק הזדמנות מצוינת לנסות להבין את תהליך ההבשלה הזה, שכן לצד שירים חדשים יש בו גם מבחר מקיף מספריה הקודמים. ההשוואה ביניהם מרתקת, דווקא משום שבמבט שטחי השירים החדשים והפחות חדשים דומים למדי – ליריים במודגש, טעונים ברגש ועם זאת מאופקים ואלגנטיים, נוטים אל המר והמהורהר. אלא שבמבט בוחן יותר נחשפת האלכימיה שבזכותה הפכה ניצן במהלך שני העשורים האחרונים ממשוררת מבטיחה … לאחת המשוררות המשוכללות והמשמעותיות בדורה …
איך היא עושה את זה? איך ניצן מצליחה להעמיד יחד, בשיר אחד, בדידות וצער ללא סוף עם המבט הרחב, הנינוח, האינטימי – או להפך: המסויג, הזר, המרוחק – הנחוץ כל כך לכתיבת שירה? צריך לקרוא את השירים עצמם כדי להבין איך, ובעיקר כדי לחוש ביופיים, שהוא לעיתים קרובות מטריד ומאתגר."
אלי הירש, "מן המצולות", ידיעות אחרונות 8/2019
"שירי "אטלנטיס" מחזיקים אפוא מודעות קיומית חריפה ומטלטלת לאפשרות ההתהפכות, מודעות קיומית שאיננה מהססת להתייצב בעיניים פקוחות לרווחה מול הבלתי נסבל הכרוך בה."
דנה אמיר, "האם זה יחדל לכאוב אם נדע", 'אודות', 1/2020
"השפעתו של מיתוס אטלנטיס האפלטוני על טל ניצן ניכרת במנעד התרבותי הרחב שעולה מספרי השירה שכתבה, מתרגומי המופת שלה מספרדית, ומספריה לילדים – שנעים על פני תרבויות שונות, ובין מקומות והקשרים מתחלפים … שירתה של טל ניצן אמיתית, נוקבת ונעדרת זיוף. זוהי שירה מתבוננת, מדייקת וחדת-מבט. הבחינה העצמית הביקורתית מוליכה אותה לתובנות חדשות ומפתיעות ולעתים גם למבנים שיריים ייחודיים."
תמר וולף-מונזון, "לכתוב בעט ברזל את המסתורי והנעלם", מאזניים, 2/2020
"טון אלגי מדוייק ומאופק, השומר על מתח ותנועה בין קיומה של משאלה לבין הכרה באי-אפשריותה. בשירי האהבה הנפלאים שלה, לדוגמא, אל משאלת הקרבה והתיאור החשוף של מושא אהבתה והיחסים ביניהם, נלווה תמיד דוק של מרחק שאינו בר-גישור, והכרה במימד הטראגי של מגבלות וסופיות הקשר; את שירתה החברתית או הפוליטית מאפיינת רגישות גדולה והזדהות עמוקה עם כאבו של הזולת המוחלש, אך פעמים רבות, מתקיים לצידה אבל מתמשך על אובדן הסיכוי לריפוי והתרה של העוול המתואר … אמפתיה עמוקה לכל מה שאנושי."
גיא פרל, "רואה מתחת למים", פסיכולוגיה עברית, 7/2020
לחצר הפנימית (אבן חושן, 2015)
מפגש בין מבחר משירי טל ניצן ועבודות נייר וקולאז' של האמן ציבי גבע. בהיתקלויות החדשות המתרחשות בחצר הזאת, היצירות מאירות זו את זו מחדש ומפיקות זו מזו צבעים ומוזיקה שלא היו להן כשעמדו לעצמן.
"ביקשת לכתוב על ספר שירה, ומצאת בו שיר שהעוצמה שבה הוא ננעץ בך והאלם שהוא מותיר בך גורמים לך לרצות להביאו כמות שהוא, כעדות לספר כולו, בלי לעמעמו בסקירת סביבותיו ובהרהורים על אודותיו. זה השיר "המטרה", שחונק את גרונו של הקורא בספרם של טל ניצן וציבּי גבע, "לחצר הפנימית". הוא יובא בהמשך, אך במקום להסתפק רק בו ולגרום בכך עוול לשירים מצוינים אחרים, כדאי להתבונן גם בדפים נוספים בספר … שירה מעודנת, מפתיעה ומעוררת מחשבה." אמיר בקר, הארץ ספרים
להביט באותו ענן פעמיים (קשב לשירה, 2012)
"טל ניצן קופצת קפיצות מסתוריות מספר לספר, ובספר שיריה החמישי … היא נוסקת ועפה. זה ספר מופלא – בוטח, מדויק, חכם. המבנה שלו מושלם". אלי הירש, ידיעות אחרונות.
לשכוח ראשונה (עם עובד, 2009)
"אחת העדויות המרשימות לאופן שבו הפכה את מה שנכפה עליה כמלאכת חיים למעשה אמנות שאין כמוהו". ד"ר דנה אמיר, הארץ.
קפה השמש הכחולה (אבן חושן, 2007, איורים: מירה צדר)
"אחת היצירות היפות ביותר שנכתבו בשירה העברית בעיני. הפואמה היפהפייה, הפרומה והמהודקת הזו, כתובה כולה ברגיסטר של ספק חלום, ספק זיכרון … קראתי ולא ידעתי מה קראתי. נפעמתי ולא יכולתי להסביר מדוע. בקשתי לצטט שורה ונמצאתי מצטטת עמודים שלמים". ד"ר דנה אמיר, מקום לשירה.
"כישפה אותי המוזיקליות של הפואמה, שיש בה בעת ובעונה אחת אורך-נשימה וקוצר-נשימה, כראוי לשיר המדובב ערגה אינסופית שבליבה אובדן … אחד משירי האהבה המפתיעים והמרשימים ביותר שנכתבו בעברית … קשה שלא להיכבש ביופיו המסתורי של 'קפה השמש הכחולה'." אלי הירש, ידיעות אחרונות.
ערב רגיל (עם עובד, 2006)
"יש משהו מפתיע מאוד בעולם השירי של ערב רגיל. שירי הספר מתרחשים כולם במרחב היומיומי והמוכר ביותר, העיר והבית, ומאוכלסים בפעילויות ובמעשים הרגילים והפשוטים ביותר … אך בתוך העולם הרגיל, הבטוח לכאורה, היא מתקיימת בחוייה בסיסית של איום בלתי פוסק, של אי-שקט, של חרדה ודריכות מתמידים". אלכס בן ארי, מקום לשירה.
דומסטיקה (עם עובד, 2002)
"הדו-קרב שבין הרצון ללטף לבין הרצון לכתוב על אותו ליטוף נגמר במילים מרגשות". רוני סומק, עתון 77.
"ספר ביכוריה היפה, הרואה אור לאחר שורה ארוכה של תרגומי-מופת, הוא ספר שמציאותו עירונית ונפשו נוודית." אורי הולנדר, מעריב.
"חוויה קיומות זו מקבלת העצמה מהדהדת בשירים העוסקים באמהוּת. לא רבות הן המשוררות הכותבות על חוויה זו, ונראה שנדרשת העזה לתת לה … ביטוי שירי." צביה ליטבסקי, הארץ-ספרים.
בעט ברזל: שירה מחאה עברית, 1984-2004, עריכה (חרגול, 2005)
"הזדמנות מיוחדת במינה לקרוא קריאה השוואתית ולשמוע את קולו המיוחד של כל כותב בבואו לעסוק בנושא כאוב אחד … אבל חשובה לא פחות היא היותה של האנתולוגיה הזאת לא רק מעשה פוליטי חשוב אלא בראש וראשונה מעשה פואטי". דוד זונשיין, הארץ ספרים.
ספרי שירה בתרגום
Tal Nitzán טל ניצן 